אדריכל ומבקר יואכים ניקולס טרזיב

תקציר הרצאה

ברלין, כך או אחרת, בירתה של גרמניה מאז שנת 1871 ובירת פרוסיה עוד קודם לכן, היוותה תמיד מרחב ייצוגי בעיקר. השאיפה להתאים את המרחב האורבאני של ברלין, כך שיהווה ייצוג של המדינה נוצרה לאחר המהפכה הצרפתית - בשיא התקופה הקלאסית באדריכלות - וגילם סגנון שהופץ בעיקר על ידי קארל פרדריך שינקל. בתקופה זו, התערבויות אורבאניות מונומנטאליות ובניינים בודדים כמו ה-Pariser Platz - עם שער ברנדנבורג, ה-"Gendarmenmarkt" על שתי הכנסיות הסימטריות שלו, ה-"Schauspielhaus" וה-"Museumsinsel" (אי המוזיאון) – התחילו לקרום עור וגידים. מקומות אלה, ביחד עם רובע המגורים האלגנטי ה-"Stadtschloss" הם בעלי זהות הומוגנית שיצרו, ובמידה מסוימת עדיין יוצרים, את הזהות התרבותית של ברלין.
בניגוד לכך, במהלך המאה ה-20, אותגרו ההגמוניה והומוגניות של ברלין כמרחב ייצוגי, כאשר החלומות על בירת העולם "Germania", שעלו במוחו של Albert Speer ודומיו, התנפצו ב-1945, וברלין הפכה לעיר מחולקת למשך 40 שנים. כך נוצרו שתי גישות לפיתוח ולייצוג תרבותי, שתיהן מתחרות על הדרך לעתיד טוב יותר, מודרני וסוציאלי.
בעוד הפרדיגמה המערבית מקדמת את האלימינציה של המבנה האורבאני המסורתי של "בלוק ורחוב" לטובת סגנון ה-"unité d’habitation" בנייני מגורים מפוזרים בסביבות המשלבות אורבאניות ומרחבים פתוחים, הפיתוח האורבאני במזרח התמקד ראשית בבניה מונומנטאלית של צירים פנים אורבאניים, וכאשר מצוקות פיננסיות החלו להופיע, עבר להתמקד בבניית ערי לווין המורכבות ממבני מגורים טרומיים (Plattenbauten).
למרות שבשתי הגישות לא הייתה אסטרטגיה מכוונת של הריסה, למעט במקרים חריגים, כמו פיצוץ ה-"Stadtschloss" בשנת 1951, שהיווה סמל לפיאודליזם בעיני המשטר הסוציאליסטי, הן האסטרטגיה המערבית והן המזרחית, למרות כוונותיהן המנוגדות, נשאו תוצאות דומות - השרידים של ברלין הישנה שנותרו מההרס של תקופת הנאצים, הושמדו גם הם עד שזהותם הקודמת נעלמה.

אולם עם השינויים ההיסטוריים של 1989, נפתח פרק חדש. עם ברלין שהפכה לבירת גרמניה המאוחדת, שבו ועלו השאלות של ייצוג נאות של התרבות הלאומית. לרוב אנשי המקצוע ושכבת האינטלקטואלים היה ברור ש'ברלין החדשה' - מונח שהוחיה מחדש במשמעותו המקורית משנות ה-20 - תצטרך לתת ביטוי לחברה דמוקרטית ופתוחה, מבלי להתעלם מהנרטיב ההיסטורי הייחודי שטבוע במרקמה. בעוד שרוב הגרמנים ראו בברלין - עיר שחוברה לה יחדיו - סמל עוצמתי של איחוד מחדש, הם גם המשיכו לזכור אותה כמקום שבו החלה ואף הסתיימה אחת הקטסטרופות הגדולות ביותר של המין האנושי. במוחם של רבים, ברלין הייתה עדיין פצע פתוח שזעם התקופה- זעם של היסטוריה של פגיעה עצמית, נוצח וביקש מזור.
בעוד שאדריכלות אינה יכולה לבטל את ההיסטוריה, היא אולי יכולה לפחות לבטל את הנראות הנוראה שלה.
כשחושבים על כך, אין זה מפליא שהדיון האדריכלי התמקד במהרה במרחב ההיסטורי והפיסי הפנים-אורבאני שהיה הכי פחות "מזוהם" ומוכן לשינוי: מרכז העיר העתיקה הקלאסית על בנייניו חסרי הזמן. ואכן, באזור זה נוצרו כמה מהמיזמים האדריכליים היוקרתיים ביותר, השאפתניים ביותר והשנויים ביותר במחלוקת, וביניהם: השימור והשינוי של הספרייה הלאומית שבוצע על ידי HG Merz, התוספת ל-Zeughaus בביצוע I.M. Pei, משרד החוץ בביצוע Mueller-Reimann והשיפוץ של ה-"Alte Kommandatur" שבוצע על ידי Van den Valentyn architects. אולם, אולי הפרויקטים המשמעותיים ביותר היו השיפוצים והשינויים של ה-"Neues Museum" (מוזיאון האי), שביצע David Chipperfield ותחרות התוכניות של שיפוץ ה-"Stadtschloss" בביצוע של Franco Stella ואחרים.

ההרצאה, אשר תתרכז בשני פרויקטים במוזיאון האי: ה-"Alte Nationalgalerie" שביצע HG Merz וה-"Neues Museum" שביצע David Chipperfield, וכן בתחרות ה-"Stadtschloss" - תדון בשאלה האם ועד כמה השיפוץ והבניה מחדש בברלין מהווים ביטוי לאדריכלות מודרנית ולאמצעי הולם לגיבוש זהות תרבותית.

אדריכל ומבקר יואכים ניקולס טרזיב

נולד במנהיים, גרמניה (מאי 1972).
למד אדריכלות בגרמניה, באוניברסיטה הטכנולוגית של Karlstruhe ובאיטליה ב-Università degli Studi di Firenze (פירנצה).
במהלך לימודיו השתתף בכיתות אמן עם אדריכלים כמו Alberto Breschi, Jo Coenen ו-Arno Lederer.
סיים את לימודיו בשנת 1999 בהצטיינות.
עבד במספר משרדי אדריכלים ידועים בברלין, ביניהם "Gesine Weinmiller Architects" - שם היה מעורב בתכנון וליווי של בניית מספר בנייני משרדים ומסחר, דוגמת בית כלבו עירוני בעיר חמניץ, משרד ובניין מסחרי ב-Kurfürstendamm ובניינים מעורבים של מסחר ומגורים ב-Hausvogteiplatz.
בתוך כך הוא השתתף בתכנון אלמנטים חדשניים של חזיתות יצוקות מבטון ואלומיניום, ובמספר רב של תחרויות.
משנת 2003 החל טרזיב לכתוב ביקורות אדריכליות לעיתון הברלינאי "Der Tagesspiegel" ביניהן ביקורת על מוזיאון "יד ושם" בירושלים.
בשנת 2005 קיבל מלגת דוקטורט על הדיסרטציה שלו אשר עוסקת בהשפעת הגיאומטריה של מקומות מרכזיים על התכנון המרחבי והאורבאני בישראל מ-1948 ועד 1967. על מנת לעבוד על התיזה הוא עבר לישראל בשנת 2006. חי שלוש שנים בתל אביב ועבד ב"בצלאל" בירושלים. הדיסרטציה שלו אמורה להתפרסם ב-2010.
נשוי לחיה פטריסיה טרזיב משנת 2003, ומאז חזרתו לגרמניה, בשנת 2009, חי ועובד בברלין ומועסק כעוזר מחקר של פרופסור ד"ר קארין ווילהלם במכון לתיאוריה והיסטוריה של האדריכלות והאורבניזם (GTAS) שבאוניברסיטת Braunschweig, ומשמש כמנהל פרויקט מחקרי בנושא תכנון אורבאני בישראל בשנות ה-50 וה-60.